Amazonia – Sebastiao Salgado

קישור לאתר Sotheby's https://metaverse.sothebys.com/salgado כולל סרטון הסבר על הפרויקט

 תמונה 641 – עץ אורכי

במשך מאות שנים לאחר שפורטוגל התיישבה בברזיל, יער הגשם באמזונס זכה לכינוי הגיהנום הירוק, ג'ונגל בלתי חדיר ספוג גשם שהציע רק סכנה לזרים. משלחות רבות, מעל לכל אלה שקיוו למצוא זהב בעיר האבודה המיתולוגית אל דוראדו, לא חזרו. חלקם אולי נהרגו על ידי שבטים ילידים עוינים או מתו מהכשות נחשים או מרעב, אבל מספר גדול באופן מפתיע של מגלי ארצות בחרו להתיישב עם שבטים ילידים ולחלוק את אורח חייהם הכפרי. כיום, יער הגשם נתפס בצורה מיטיבה יותר, לפעמים אפילו רומנטית, כגן העדן הירוק, לעתים קרובות יותר פשוט כאוצר טבע יוצא דופן, אחד עם הריכוז הגדול ביותר של כדור הארץ של מינים בוטניים, כולל כ-16,000 מינים של עצים ואינספור צמחים בעלי מרפא יוצא דופן. פוטנציאל. יתרה מכך, ריכוז צמחייה שאין שני לו סופג גזי חממה ונושם חמצן. הוא גם מציע בית בטוח באופן מסורתי למאות שבטים ילידים, שחלקם מעולם לא היו בקשר עם העולם החיצון.

קטגוריה: יער (21%), תאריך: 19/03 (20%), מיקום: נהר ג'או (16%), מיקום 2: פארק לאומי ג'או (16%), מדינה: אזמאזונס (64%)

תמונה 1191 – צ'יף חבלים ובקבוק אורכי

הכפר מרונאל, עמק הטריטוריה הילידים של ג'אווארי, מדינת אמזונס, ברזיל, 2018.

עמק ג'אווארי, טריטוריית הילידים שלMarubo  מדינת אמזונס, ברזיל, 2018.
אוכלוסיית מארובו הנוכחית היא קצת יותר מ-2,000 איש. הטריטוריה הילידית של עמק ג'אווארי שבה הם מאכלסים הוא אחד הגדולים בברזיל, בגודל של 8.5 מיליון הקטרים (21 מיליון דונם) והוא ביתם של כמה קבוצות אתניות אחרות: קורובו, מאטיס, מאטיס, קטוקינה ומגוון קבוצות מבודדות. יותר ממאה שנה של דו קיום עם אנשים לא ילידים באים לידי ביטוי בחינוך ילדי מארובו ולמידת פורטוגזית היטב היא חלק חשוב מהגידול שם. זו הסיבה שרבים מהם הופכים בסופו של דבר למתרגמים ומתווכים באינטראקציות עם עובדי ממשלה (כגון אחיות בעמדות בריאות ילידים) ולתמוך בפעילות של ארגונים ילידים, בעיקר באמצעות השתתפות מתמשכת במשלחות ליצירת קשר עם קבוצות אתניות אחרות באזור. מאז שנות ה-90, האזור רשם שיעורים גבוהים של זיהום בהפטיטיס. תיעוד המאבק במחלות היה הסיבה לביקורי הראשון באזור ב-1998, ואחריו ביקור נוסף ב-2018.

קטגוריה: מרובו (5%), קהילה: כפר מארונאל (2%), תאריך: 18/01 (6%), מיקום: עמק ג'אוארי (5%), מדינה: אזמאזונס (64%)

תמונה 1462 – צ'יף בתוך העץ אורכי

הכפר מוטום, הטריטוריה הילידית של ריו גרגוריו יאוואנאווה, מדינת אקרה, ברזיל, 2016.

במהלך כ-50 שנה, ה-Ywanawá יצאו מחוסר נראות מוחלט לתקופה של פעילות תרבותית שופעת, והפכו לנקודת התייחסות לחיים בר-קיימא ולתרבות ילידית עבור מטיילים מכל רחבי העולם. בשנת 1970, היו רק 120 מהם, עם אלכוהוליזם משתולל וההתמוטטות החברתית והתרבותית כתוצאה מכך, עד לנקודה שבה שפתם עמדה להיעלם. לחצו עליהם שלא להשתמש בשפתם מול לבנים, בעיקר על ידי בעלי מטעי הגומי, ששלטו ביערות אקרה מסוף המאה ה-19. בעלי המטעים התייחסו אליהם כאל עבדים ולא רצו שהשפה תחשוף את קיומם של שבטים ילידים שעלולים לטעון לבעלות על הארץ. איום נוסף נוצר על ידי מיסיונרים אוונגליסטים שאכפו פולחן נוצרי ותקפו טקסים ילידיים מסורתיים כ"דמוניים". Biraci Brasil Yawanawá, הידועה יותר בשם Bira, קיבלה על עצמה את המנהיגות של הקבוצה בתחילת שנות ה-90, גירשה את המיסיונרים, נפטרה מהתנ"ך, הקימה מחדש את הוראת השפה המסורתית, והחלה לעודד לימוד של המיתוסים והסיפורים הישנים כדרך להעביר את הידע והזיכרונות של הזקנים לדורות החדשים. בשלושה עשורים גדלה האוכלוסייה לכ-1,200 איש.

קטגוריה: יאוואנאוואה (10%), קהילה: מוטום (6%), תאריך: 16/02 (11%), מיקום: טריטוריה של יאנומאני בריו גרגוריו כפר מוטום (6%), מדינה: אקרה (12%)

תמונה 937 – בחורה רוחבי

המאלוקה הקהילתית של וטוריקי, הטריטוריה הילידים של יאנומאמי, מדינת אמזונס, ברזיל, 2014.

בני הנומאמי הם הקבוצה האתנית הילידית הנמוכה ביותר בעולם. יש להם אוכלוסייה של כ-40,000 איש, כאשר 28,000 בברזיל והשאר בוונצואלה. הם חיים ברכסי הרים ועמקים בצפון הרחוק של ברזיל, בשטח הילידים הגדול במדינה. האדמה משתרעת מצפון מדינת רוראימה ועד הריו נגרו במדינת אמזונס. השמאניזם הוא מרכזי בתרבות יאנומאמי. המנהיג העיקרי שלהם הוא השמאן דאווי קופנאווה, חלוץ המערכה להקמת הטריטוריה הילידית של יאנומאמי, החל מסוף שנות ה-70. ב-1993 סבלה האקסימו, קהילת יאנומאמי, מטבח על ידי כורים בלתי חוקיים. זה הוביל להרשעה היחידה בפשע של רצח עם בכל ההיסטוריה של הצדק הברזילאי. ה-Yanomami כוללים לפחות קבוצה מבודדת אחת.

קטגוריה: יאנומאני (12%), קהילה: וואטוריקי (7%), תאריך: 14/01 (9%), מיקום: טריטוריה של יאנומאני כפר וואטריקי (7%), מדינה: אזמאזונס (64%)

תמונה 1807 – בית רוחבי

במשך מאות שנים לאחר שפורטוגל התיישבה בברזיל, יער הגשם באמזונס זכה לכינוי הגיהנום הירוק, ג'ונגל בלתי חדיר ספוג גשם שהציע רק סכנה לזרים. משלחות רבות, מעל לכל אלה שקיוו למצוא זהב בעיר האבודה המיתולוגית אל דוראדו, לא חזרו. חלקם אולי נהרגו על ידי שבטים ילידים עוינים או מתו מהכשות נחשים או מרעב, אבל מספר גדול באופן מפתיע של מגלי ארצות בחרו להתיישב עם שבטים ילידים ולחלוק את אורח חייהם הבוקולי. כיום, יער הגשם נתפס בצורה מיטיבה יותר, לפעמים אפילו רומנטית, כגן העדן הירוק, לעתים קרובות יותר פשוט כאוצר טבע יוצא דופן, אחד עם הריכוז הגדול ביותר של כדור הארץ של מינים בוטניים, כולל כ-16,000 מינים של עצים ואינספור צמחים בעלי מרפא יוצא דופן. פוטנציאל. יתרה מכך, ריכוז צמחייה שאין שני לו סופג גזי חממה ונושם חמצן. הוא גם מציע בית בטוח באופן מסורתי למאות שבטים ילידים, שחלקם מעולם לא היו בקשר עם העולם החיצון.

קטגוריה: יער (21%), תאריך: 19/03 (20%), מיקום: נהר ג'או (16%), מיקום 2: פארק לאומי ג'או (16%), מדינה: אזמאזונס (64%)

 

כללי על הקולקציה אמאזוניה

האוסף הראשון של NFTs המוצע על ידי סבסטיאו סלגאדו

סבסטיאו סלגאדו: אמזוניה היא האוסף המשמעותי ביותר של NFTs של צלם חי. הוא מורכב מעץ החיים, NFT ייחודי 1 מ-1 ומהדורה מוגבלת של 5,000. אוצר במהלך 5 חודשים במיוחד עבור ירידה זו, התמונות באוסף זה משתרעים על פני יותר מעשור של ביקוריו של סלגאדו באמזונס. עם המבטא הלטיני על האות 'o' המשמשת בדקדוק הפורטוגזי, אמזוניה היא גם מכתב אהבה וקריאה לפעולה כדי לתמוך ביופי יוצא הדופן של יער הגשם, הנהרות, ההרים והאנשים של האזור. בהתאם למחויבותו של האמן לכל החיים ללכידת היופי וההרס של הסביבה הטבעית, ההכנסות ממכירת סבסטיאו סלגאדו: אמזוניה תועיל ל-Instituto Terra, ארגון לא ממשלתי המוקדש לשימור וייעור מחדש של היער האטלנטי של ברזיל.

סלגאדו עבד ביער הגשם הברזילאי מאז שנות ה-80. עבור אמזוניה, הוא ערך כמעט 50 נסיעות לאזור, ונעלם לשבועות, לפעמים חודשים בכל פעם, כדי לצלם שבטים ילידים כמו יאנומאמי, סורוווהא, יאוואנאווה ומארובו, והנוף מעורר הכבוד של צפון מערב ברזיל.

"האמזונס מעורר פליאה, ובעבור רוב האנשים, רצון להגן עליה ועל תושביה הילידים מפני כריתת יערות, שריפות, כריתה וכרייה בלתי חוקיים ומחלות 'מיובאות'. לבלות ביער, מעל הכל בחברת בני שבטים ילידים, זה לחוות זאת בצורה אחרת. . .

גזעים עבים דחפו את דרכם דרך שרצים לעבר החופה, בדרכם מסתובבים ענפים כדי להשתלב באלו של עצים אחרים, ומציעים מגרש משחקים אווירי ל-15 מיני הקופים של היער. המשיכה של החופה היא הגישה שלה לשמש. על הקרקע, למעט היכן שעץ שנפל פתח קרחת יער קטנה, היער חשוך, עם שבילי הליכה בקושי נראים לעין שנפתחו על ידי ילידים בטיולי הציד והדיג שלהם. האדמה רכה עם עלים וענפים שנשרו ולחה עם הגשם התכוף מדי. נהרות מספקים לקהילות הילידים מזון חיוני עתיר חלבון, אך השבטים גם יודעים לשמור על מרחק בטוח ממישורי שיטפונות טבעיים אשר נפלשים על ידי נהרות גדולים עד 100 ק"מ (60 מייל) במהלך עונת המים הגבוהים. חלק גדול מהמים הללו מקורם כשלג וגשם מומסים בהרי האנדים ומנפחים את הנהרות כשהם מגיעים לשפלה בין אפריל ליוני. ההצפה שנוצרה היא תזכורת מתמדת לכך שרוב אגן האמזונס היה פעם מתחת לים. . .

להפליג ביער הגשם זו ריגוש וזכות, אבל זה גם תמיד אתגר". – סבסטיאו סלגאדו

קישור לאוסף OPENSEA ב https://opensea.io/collection/amazonia-sebastiao-salgado

קישור לסרטון עץ החיים https://www.sothebys.com/en/buy/auction/2022/sebastiao-salgado-tree-of-life/1-1-nft-salgado – נמכר ב 94,500 $

 

המוסד Instituto Terra

Instituto Terra נוסדה על ידי אחד הצלמים החיים החשובים ביותר של ימינו, סבסטיאו סלגאדו ושותפו ליה דלואיז וואניק סלגאדו, אוצרת, מעצבת וסצנוגרף – עם חלום להחזיר לטבע את מה שעשורים של השפלה סביבתית הרסו. ממוקם במדינת מינאס ג'ראיס בברזיל, באגן הניקוז של עמק נהר הדוסה, האדמה שבה אתר Instituto Terra הפך לשמורה פרטית של מורשת טבעית (RPPN), בדומה לפארק לאומי, והייתה הראשונה להיות נוצר באזור מושפל של אזור נהר דוק. אזור זה חובק את הביומה הבלתי יסולא בפז של היער האטלנטי אשר, למרות חשיבותו העולמית, שומר כיום רק על 12.4 אחוזים מהצמחייה המקורית שלו. מטרתו של Instituto Terra היא להבטיח את הישרדותם של המינים ילידי הביומה הזו ולחזק את המגוון הביולוגי של האזור המאוים בהכחדה.

ב-24 השנים האחרונות, Instituto Terra, ארגון אזרחי ללא מטרות רווח, נטע כמעט 3 מיליון עצים שמקורם ביער האטלנטי של ברזיל; החייאה למעלה מאלפיים מעיינות מים מושפלים; הפיק תוכניות חינוכיות שונות המאמנות חקלאים, פקידי ציבור וילדים בשימור ושיקום של מערכות אקולוגיות מקומיות; והחזיר לארץ יותר מ-250 מיני בעלי חיים, כולל בעלי חיים בסכנת הכחדה כמו הפומה.

 

על האמן

פרקטיקת הצילום של סבסטיאו סלגאדו (יליד 1944, ברזיל) נעוצה בדחף האישי העמוק שלו לתעד אי שוויון חברתי וכלכלי. מאמרי הצילום של סלגאדו מציעים ביקורת חזותית גלויה על המצב הנוכחי של העולם, תוך התמודדות תמטית עם יחסי הגומלין בין המצב האנושי והסביבה.

הצילומים של סלגאדו היו נושא לתערוכות בינלאומיות, ספרים מהוללים, והם מוחזקים באוספים מוזיאונים רבים ברחבי העולם, כולל מרכז פומפידו (פריז) והמוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית (טוקיו) בין היתר.

סלגאדו זכה במספר רב של פרסי צילום והצטיינות יוקרתית, כולל פרס מפעל חיים מהמרכז הבינלאומי לצילום (ניו יורק) והצטיינות Comendador da Ordem do Rio Branco (ברזיל).